מבוא לבפוזן

מחוז פוזן, הקרוי על שם העיר הגדולה ביותר שבו, פוזנן בפולנית, הוא האזור המערבי ביותר בפולין של היום, והוא גובל בגבולה המזרחי של גרמניה של היום, בחבל ברנדנבורג (Brandenburg). המאפיין הבולט בהיסטוריה של חבל ארץ זה הוא שהאזור החליף ידיים פעמים מספר בין התצורות השונות של המשטרים הגרמנים/פרוסים לבין פולין. על כן אין זה מפתיע כלל שאוכלוסייתו הייתה מעורבת עד לסוף ימי מלחמת העולם השנייה: חיו בו פולנים, גרמנים ויהודים. כיום נותרו בו יהודים מועטים בלבד ואף גרמנים כמעט שאין בו.

בימי הביניים היה המחוז חלק מממלכת פולין. הוא סופח בידי פרוסיה בימי מלכותו של הקיסר פרידריך לאחר חלוקת פולין בשנים 1772 ו-1793. ישבה בו אוכלוסייה גרמנית לצד אוכלוסייה סלאבית-פולנית. לגרמנים, שהתיישבו כאן כבר במאה ה-13, היו סיבות כלכליות ופוליטיות (הם נמלטו מרדיפה על רקע דת) לעבור לאזור זה. נראה שבמחצית הראשונה של המאה ה-13, כאשר חצו הגרמנים את הגבול והחלו להתיישב בשטח פוזן, הגיעו עמם יהודים רבים. אבל נדידת היהודים למחוז פוזן החלה קודם לכן, במאה ה-11 ואף אולי מוקדם יותר, כאשר נאלצו להימלט מרדיפות הצלבנים בגרמניה. גלי הגירה נוספים באו בעקבות התפרצויות אנטישמיות בגרמניה בין המאה ה-12 למאה ה-15. בתקופה זו הייתה פולין נמל מבטחים ליהודים, שכן הכתר הפולני העניק ליהודים סמכויות של שלטון עצמי שלא היה כדוגמתו בכל רחבי אירופה (אפילו בשנים מאוחרות יותר). נקודת הזינוק הייתה תקנת קאליש (Kalisz) בשנת 1264, שהעניקה לזקני היהודים סמכות להסדיר סכסוכים אזרחיים ופליליים בין יהודים. פולין הייתה גם אחת המדינות הראשונות שפיתחה מערכת שלטון פרלמנטרי וסדרת חוקים נפרדת ליהודים, שהייתה ידועה בשם "ועד ארבע הארצות", אשר נוסד בשנת 1581. ארבע הארצות הללו היו פולין הגדולה (כולל מחוז פוזן), פולין הקטנה, פודוליה (Podolia) וגליציה (Galicia). הועד היה פעיל עד לשנת 1764, אז פוזר בידי הפרלמנט הלאומי של פולין, הסיים (Sejm). לצד ועד ארבע הארצות היה קיים גם בית הדין הרבני העליון, שישיבותיו התקיימו בעת המושבים של הועד. בפני בית הדין הרבני הובאו ערעורים מבתי דין רבניים אזוריים.

לאורך מאות השנים נמלטו יהודים גרמנים רבים לפולין מן הסבל והתלאות שעברו עליהם בשטחי גרמניה; בשנת 1474 הגיעו לפוזן מהגרים מבמברג (Bamberg) בשנת 1510 – מברנדנבורג למזריץ (Meseritz) לאחר שנת 1670 – מווינה לשוורזנץ (Schwersenz), ובשנת 1700 מפולדה (Fulda) לשוורין (Schwerin) שעל נהר הוורטה (Warta).

כאשר סופח חלקה הדרומי של פולין לפרוסיה בשנת 1793, היה אחד מתוך כל עשרים תושבים יהודי. ביום שבו נבחר שליט חדש ונערך כינוס להביע לו כבוד, נישאה תפילה בעברית לצד תפילה בגרמנית. מעמד היהודים נקבע בידי ה-General-Juden-Reglement (1797), מערכת תקנות הנוגעות ליהודים שמטרתה הייתה להפוך אותם, כאנשי מקצוע וסוחרים, לתושבים מועילים במדינה. אבל למעשה על פי החוק הגרמני, לא נהגו בהם כשווים: עול קשה במיוחד היה המס על בשר כשר.

בתחילת המאה ה-19, לאחר שנים מספר של שלטון פולני במחוז פוזן (בתקופת נפוליאון), האיחוד מחדש עם פרוסיה בשנת 1815, עם תבוסתו של נפוליאון, הסב ליהודים שמחה רבה. עם זאת, את השוויון הפוליטי המיוחל שהובטח להם הם קיבלו רק עם כניסתו לתוקף של "חוק היהודים" (1833), חוק שהעניק אזרחות למעמדות האמידים והמשכילים, וכן החוק מ-1847, אשר העניק ליהודים בפוזן מעמד שווה לאלה של היהודים במחוזות הפרוסיים הותיקים יותר.

אוכלוסיית היהודים במחוז (על פי מפקדי אוכלוסין שנערכו בימים ההם) הייתה כלהלן:

הירידה במספר היהודים במחצית השנייה של המאה ה-19 נבעה מההגירה למערב אירופה ולמדינות אחרות. החל בשנות החמישים של המאה ה-19, היגרו גרמנים רבים שישבו במזרח ובמערב פרוסיה, וכן במחוזות שלזיה (Silesia) ופוזן אל עמקי הריין והרוהר, שחוו פיתוח מהיר בימי המהפכה התעשייתית. הגירה המונית זו קיבלה את השם Ostflucht (הבריחה מהמזרח). עמם עזבו גם יהודים רבים את האזור. כדי למנוע הגירה זו וכדי לא לפגוע באיזון הדמוגרפי בין האוכלוסייה הגרמנית לאוכלוסייה הפולנית באזורים אלו, החל ביסמארק בשנות השמונים של המאה ה-19 בתוכנית יישוב-מחדש של גרמנים בשטחים אלו. הממשלה רכשה קרקעות מבעלי אחוזות גדולות והשתמשה בהן ליישב בהן גרמנים.

מחוז פוזן היה כאמור באותה תקופה אזור גבול בין גרמניה לפולין וישבו בו אוכלוסיות משני העמים, ולצידם ישבו גם יהודים. היה זה אזור חקלאי בעיקרו. תכופות התרחשו בו סכסוכים וחיכוכים על שליטה וכוח בין הגרמנים, שהיו פרוטסטנטים, לפולנים, שהיו קתולים. היהודים היוו מיעוט שאוכלוסייתו לא הייתה גדולה ואף על פי שלרוב הם היו גרמנים בתרבותם ובאוריינטציה שלהם, הם שימשו מדי פעם בתפקיד מאזן בין שתי האוכלוסיות בעיירות רבות שבהן הם ישבו במאה התשע-עשרה.

ולבסוף, במחוז פוזן נולדו כמה וכמה דמויות חשובות ונודעות. כבר דיברנו על קורט לוין. כמוהו, גם פול פון הינדנבורג (Paul von Hindenburg), גיבור מלחמת העולם הראשונה ולימים נשיא רפובליקת ויימאר, נולד בפוזן בשנת 1847. רבי עקיבא אייגר (Akiva Eiger), מחשובי הרבנים בתקופתו, היה רבה של פוזן ונפטר שם בשנת 1837. אחד מתלמידיו, רבי צבי הירש קלישר (Zvi Hirsch Kalischer, 1795-1874), שנולד בליסה (Lissa) ולימים עבר להתגורר בטורון; היה תומך נלהב בעלייה לארץ ישראל וביישובה. ההיסטוריון בעל השם היינריך (צבי) גרץ (Heinrich Graetz, 1871-1891), מחבר היצירה האדירה דברי ימי ישראל (11 כרכים), נולד בעיירה קשונז (Xions) שבמחוז פוזן. ארתור רופין (1943-1876), כלכלן וסוציולוג שהיה הוגה דעות ציוני ומנהיג חשוב, נולד בראביש (Rawicz), פוזן. ואחרון חביב, הרב לאו בק (Baeck), הוגה דעות ומנהיג יהדות גרמניה, נולד בליסה בשנת 1873.