קברם של איזידור וג'ני לוין בבית הקברות ווייסנזה בברלין
א איזידור (Isidor) לוין נולד בעיירה ורלוביה (Walrubie) שבפולין ב-1867. שם נולדה גם רעייתו ג'ני (לבית פביאן (Fabian)), ב-1871. לא עלה בידי לאתר את תעודות הלידה שלהם ועל כן אינם ידועים לי שמות הוריהם המדויקים ומקום לידתם. על מצבת קברם שבבית העלמין וייסנזה בברלין חקוק שמו העברי של איזידור, יצחק, וכן שם אביו – אברהם. אין בידינו מידע על אודות אותו אברהם, אך יש לנו תצלום שלו. שמה העברי של ג'ני מצוין כשיינה (Shayna), שאיננו בדיוק שם עברי… שם אביה היה ישעיהו (שייר, או Sheyer).
אברהם לוין
יש בידינו תעודות לידה של חמישה מילדיהם של שייר פביאן ורעייתו מריה סקוטסקה (Maria Skotska), בני העיירה ורלוביה, ילדים שנולדו בין השנים 1883-1876. למרבה הצער, אין רשומות מוקדמות יותר ועל כן תעודת לידתה של ג'ני, שנולדה בשנת 1871, איננה בידינו. איננו מחזיקים אף בתעודת לידתו של אחיה וולף (Wolf), אשר ככל הנראה נולד לפני שנת 1876, אך יש לנו תצלום שלו.
וולף לוין
תעודות הלידה הן אם כן של אחיה הצעירים של ג'ני: פאולינה (Paulina), שנולדה בשנת 1876 ונפטרה שנה אחת מאוחר יותר, ארנסטינה (Ernestine), שנולדה בשנת 1877, זיגפריד (Siegfried), שנולד בשנת 1879, יוהנה (Johanna), שנולדה בשנת 1881, ורוזה (Rosa), שנולדה בשנת 1883. אביה של ג'ני, שייר פביאן, מתואר בתעודות לידה אלה כמוביל משלוחים.
לא ידוע לנו תאריך נישואיהם של איזידור וג'ני, אך אנו יודעים שכאשר הוא היה בן עשרים וחמש והיא בת עשרים ואחת, הם כבר היו נשואים. בשנה זו הם נסעו לארצות הברית כזוג נשוי במטרה להגר והגיעו לניו יורק ב-19 ביולי, 1892, על סיפון האנקוריה (Anchoria), שהפליגה מנמל גלזגו שבסקוטלנד. עם הגיעם הם ציינו שמקום מגוריהם הוא העיר ברומברג (כיום בידגושץ'). האגדה המשפחתית מספרת שבניו יורק עבד איזידור באחד ממפעלי הטקסטיל בלואר איסט סייד (Lower East Side), שהיו ידועים בתנאי העבודה המחרידים שלהם; אך במקור אחר (תעודת הלידה של בתו הבכורה) מצוין מקצועו כקצב. כתובתם הייתה רחוב כריסטי (Christie) 187.
שחזור על-פי קרן אליס איילנד
תעודת לידה של בתו הבכורה של איזידור
בכל אופן, נראה שחייהם בניו-יורק היו קשים מדי ובסופו של דבר הם החליטו לשוב לפוזן. אך לפני כן נולדה להם בתם הבכורה, תרזה (Therese), שהיתה מוכרת לנו בשם תסי (Tessy). היא נולדה בניו יורק ב-26 בדצמבר 1893, בביתם. העובדה שנולדה בניו יורק ולא בגרמניה כמו שאר אחיה הצילה בסופו של דבר את חייה ואת חיי בעלה, כפי שנראה בהמשך.
אין אנו יודעים את התאריך המדויק שבו הם חזרו לפוזן; על פי דיווח אחד, הם שבו בנפרד, וג'ני, שכבר הייתה בהריון עם בתה השנייה, אֶמה, הסבתא שלי, שבה לפני איזידור. אמה נולדה בברומברג ב-1895, כמעט שנתיים אחרי אחותה הגדולה. ברומברג בימים ההם הייתה עיר מאוד ״גרמנית״. בעוד בעיירות נוספות במחוז פוזן מנתה האוכלוסייה הגרמנית לכל היותר עשרים עד שלושים אחוזים מכלל התושבים, מעל שבעים אחוזים מתושבי ברומברג היו גרמנים. ברומברג הייתה אפוא נקודת מוצאו של הזוג הצעיר אל ארצות הברית וגם המקום שאליו שבו; מפני שכמה מבני משפחת פביאן התגוררו בעיר זו.
שנה אחת אחרי אמה, ב-1896, נולד לאיזידור וג'ני ילדם השלישי – הרמן, בלוחובו (Lochowo), פרוור של ברומברג. הייתה להם "הפוגה" של כמעט חמש שנים בין לידתו של הרמן ללידת הילד הבא. לאחר הפוגה זו, בתוך שמונה שנים נולדו להם שישה ילדים נוספים בשני מקומות שונים. פאולה נולדה ב-1901, ולטר נולד ב-1902 ורוזה נולדה ב-1904 בטרלונג/טרלון (Trlong/Trelon), או בשמה הנוסף טרלאג (Trlag). שאר הילדים, פרידה (Frieda), שנולדה ב-1905, מארי, שנולדה ב-1908 וזיגפריד, שנולד ב-1909 והיה עיוור מלידה, באו לעולם במוגילנו.
איזידור וג׳ני לוין עם ילדיהם מחוץ לחנות שלהם בהאופטשטראסה (Hauptstrasse) 4, מוגילנו. משמאל: רוזה, פולה, אמה, זיגפריד, מארי, ולטר, פרידה (חסרים: תרזה, הרמן). התמונה צולמה בסביבות 1913.
איזידור, שהיה בעל ניסיון מסוים בעסקי הביגוד, נכנס לעסקים אלה והפך לסוחר בגדים. אנו יודעים מסיפורים שבתחילה הוא סבב בין הכפרים באזור עם סוס ועגלה ומכר בגדים. אנו יודעים גם שלעתים רעייתו ג'ני נלוותה אליו ובהיותה אשת מכירות מוצלחת ידעה לשכנע לקוחות לרכוש את הסחורה; נראה אף שהיא הצליחה בכך יותר ממנו. תכונה זו שלה, שכיום אנו קוראים לה שיווק, עברה מדור לדור אל כמה מנכדיה וגם הלאה אל הדורות הבאים… מסתבר שהם מכרו לא רק בגדים כי אם גם מכונות תפירה, וג'ני נהגה להדגים לנשות האיכרים כיצד להפעילן. הדפוס הזה של "סוחרים נודדים" יכול להסביר את מעבריהם ממקום למקום. אך מוגילנו הייתה תחנתם האחרונה (לפני שעזבו את האזור סופית) ושם עלה בידי איזידור להשיג נוכחות קבועה בדמות חנות. בתצלום שצולם בסביבות שנת 1913 מול החנות שלו, בחברת אשתו וכנראה אימו ברקע וכן שבעה מילדיו (תרזה והרמן חסרים) הוא נראה מאושר למדי ושבע רצון.
מוגילנו, האופטשטראסה, בערך בתקופה בה הייתה לאיזידור חנות (ניתן לראותה מאחורי האיש שחוצה את הכביש)
שלט בצד החנות מורה שבחנות מוכרים גם מכונות תפירה ו… אופניים. מתלה הבגדים שנותר לנו מחנותו זו מציג את כתובתה: האופטשטראסה (Hauptstrasse), כלומר הרחוב הראשי, 4 במוגילנו.
קולב מהחנות של איזידור
המשפחה התגוררה בדירה מעל החנות. בביקור שערכנו במקום ב-2009 מצאנו את המקום בקלות; – הרחוב הוא עדיין הרחוב הראשי, אם כי כיום הוא נקרא יגיאלי (Jagielly); אך מספר הבית שונה ל-16. זהו בניין יפהפה שזה לא כבר עבר שימור וחודש. הבניין לא היה בבעלותו של איזידור: המגרש שעליו עמד הבניין היה שייך בשנים 1917-1908 לקזימרז' אולז'בסקי (Kazimierz Olszewski), זגג במקצועו, ולאחר מכן במשך שנתיים (במשך המלחמה, בשנים 1919-1917) היה המגרש שייך למוסד ששמו היה Kasa Serwis ושהיה כנראה בנק.
הבית והחנות בהאופטשטראסה, 1928
הבית והחנות כיום – רח׳ יגיאלי (Jagielly) 16, (לאחר שיפוץ; הבית נבנה ב-1909)
לוחית לזכרו של קורט לוין שהותקנה ב-2004 ברחוב יגיאלי, מרחק 3-4 בתים ממה שהיה החנות של איזידור
החנות הייתה ממוקמת באותו הרחוב שבו נולד קורט לוין, בניינים אחדים במורד הרחוב משם. בשנת 2004 הוקמה על הבניין שבו נולד לוחית לזכרו. אנו יודעים אפוא שסבא רבא שלי איזידור לוין ומשפחתו התגוררו במוגילנו במשך שש-עשרה שנים לפחות (1921-1905) ושילדיו גדלו שם.
מוגילנו היא בין הישובים העתיקים לאורך הגבול בין האזורים ההיסטוריים פולין הגדולה וקויאוויה (Kuyavia). מסוף המאה השמינית ועד למאה העשירית היה קיים שם ישוב שהיה ממוקם לאורך קו היבשה הצר שבין אגם מוגילנו ממערב ודרום לאזור הביצות שממזרח. בשנת 1065 הקים שם בולסלב השני האמיץ (Bolesław II Śmiały) מנזר בנדיקטיני בשם Kloster Mogilno שבו שכנו נזירים גרמנים. מצפון למנזר התפתחה עיר, שבשנת 1398 קיבלה כתב-הסמכה והייתה רכוש המנזר עד לשנת 1773. לאחר חלוקתה הראשונה של פולין בשנת 1772 הפכה העיר חלק מממלכת פרוסיה ובשנת 1920 חזרה לפולין.
ג׳ני לוין ובנה זיגפריד
אמה ותסי
מוגילנו במאה התשע-עשרה הייתה עיירה קטנה. ישבה בה אוכלוסייה יהודית בת כמה עשרות משפחות. לא הייתה לה היסטוריה ארוכה של נוכחות יהודית: נאסר על היהודים להתיישב בה בימי השלטון הפולני (לפני 1772). יהודים מוזכרים כתושבי מוגילנו בפעם הראשונה בשנת 1797 כאשר לייזר לוין (Leyser Lewin), שהיה ״יהודי חסות״ (Schutzjude), ובהמשך בנו כהן וולף לייזר לוין (Cohn Wolf Leyser Lewin) וחתנו מוזס ארנד (Moses Arend) נכללו באותו כתב חסות שניתן ליהודים בידי השליטים המקומיים. הם היו סוחרים. לאחר מכן עבר למוגילנו רופא יהודי בשם הירש יוסף (Hirsch Joseph). הקהילה היהודית במוגילנו גדלה במאה התשע-עשרה. בשנת 1816 היא כללה 32 איש; בשנת 1889 – 170; 1898 – 173; 1905 – 132 ובשנת 1909 – 148. עד שנת 1860 לא היה במוגילנו בית כנסת והתפילות נערכו במקומות שהושכרו לשם כך. בשנת 1874 נחנך בית כנסת בבניין שהיה שייך למאר ולליאופולד לוין (Mar & Leopold Lewin). (ליאופולד היה אביו של קורט לוין). הבניין הוכרז רשמית כבית כנסת בשנת 1905. בשנת 1833 נפתח בית עלמין יהודי. לקהילה היהודית הייתה אגודת ביקור חולים שהוקמה בשנת 1872, חברה קדישא, שהוקמה בשנת 1877 ואגודת נשים, שהוקמה בשנת 1894. בהמשך הוקם גם בית תמחוי. לקהילה היה, משנת 1893, רב, חזן ושוחט – כולם בדמות אדם אחד: הרמן זינגר (Hermann Singer); היה מוסד לימוד יהודי ("חדר") שבו למדו 25 ילדים. משנת 1860 הורשו היהודים להשתתף בניהול ענייני העיר וליאופולד לוין נבחר למועצת העיר בשנת 1905. היו אירועים שוטפים לאיסוף כספי תרומות מחברי הקהילה לשם תחזוקת מוסדות אלו וגם מוסדות בארץ ישראל (כגון "עזרה") שפעלו בשנות התשעים של המאה התשע-עשרה והעשור הראשון של המאה העשרים.
אמה ותסי בבית הספר: אמה עומדת בשורה האחרונה, הרביעית מימין, תסי יושבת בשורה השנייה, השנייה משמאל
ששת ילדי לוין הצעירים (משמאל): מארי, פרידה, ולטר, זיגפריד, פולה, רוזה
באופן כללי נראה שזו הייתה קהילה מאורגנת היטב; מנהיגיה היו אנשי עסקים בולטים – ליאופולד לוין, ל. לונדון (London), ל. פוקס (Fuchs) ומ. ארנהיים (Arnheim). כל אחד מהם היה מעורב בארגון יהודי אחד או יותר והם גם היו מעורבים בחיי העיר.
כיצד השתלבו איזידור, ג'ני וילדיהם במציאות זו? אין לנו מידע על כך. לא הצלחתי לאתר את שמותיהם ברשימות על פעילות הקהילה שהשגתי. ברור שאם היו להם תפקידים מובילים שמותיהם היו מוזכרים, מכאן שסביר להניח שהם לא היו בין מנהיגי הקהילה.
המורה לריקוד של אמה
יש לנו תצלום של המורה למחול של סבתא אמה, קארל פלכטמן (Carl Flechtmann), שהיה לו סטודיו למחול במוגילנו שהציג מפעם לפעם הופעות מחול, כפי שניתן ללמוד מהזמנה לאירוע כזה (1910). יש לנו גם תצלום מיום חתונתה של סבתא אמה במוגילנו (1917) שבו ניתן לראות את המוזמנים לבושים בהידור ובמצב רוח מרומם. סיפור אחד שסיפרה לי אמי מהימים ההם הוא סיפור על עצמה. היא נולדה ביוני 1919 בברלין, במצב של תת-משקל. סבתה ג'ני הציעה לאימה אמה לשלוח את התינוקת אליה למוגילנו, שם היה אוויר צלול, עצים ואגם, לעומת העשן והלכלוך של ברלין; המקום הזה הבטיחה, יסייע לה לעלות במשקל. מספרים שג'ני קנתה עז והשקתה את אמי בחלב עזים, שאכן עזר לה לעלות במשקל…. כולנו יודעים על סגולותיו של חלב העזים וכמה פופולרי הפך לאחרונה בקרב שוחרי אורח חיים בריא.
הזמנה למופע ריקוד
בימי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) נישאו שתי הבנות הבכורות – תסי ואמה – במוגילנו, שתיהן לותיקי מלחמה, שלחמו בצבא הגרמני: תסי, הבכורה, נישאה לאליאס הירש (Elias Hirsch) , אופה שנולד בעיירה אוטורובו (Otorowo) באזור סמטר (Samter), גם היא במחוז פוזן; אמה נישאה לסבי סאלי גוטפלד שלוש שנים לאחר מכן (ב-1917). עם נישואיהן הן עזבו את ביתן במוגילנו ועברו לברלין. הרמן, ילדו השלישי של איזידור, שהשתתף גם הוא במלחמה, עזב אף הוא לאחר תום שירותו הצבאי את הבית במוגילנו ועבר לברלין.
חתונתם של אמה וסאלי גוטפלד, מוגילנו, מרס 1917.
הזמנה למופע ריקוד, עמ׳ 2
בתום המלחמה, לאחר שהאזור עבר לשליטתה של פולין, יכלו אזרחי גרמניה לבחור להישאר (ולהפוך לפולנים) או לעזוב לגרמניה. איזידור ומשפחתו בחרו לעבור לברלין. אנו יודעים שבדצמבר 1921 איזידור, רעייתו ג'ני וילדיהם הצעירים עזבו את מוגילנו ועברו לברלין. כשנה לפני שעזבו את מוגילנו הם איבדו את בתם פרידה, בת 15, שנפטרה ממחלה ב-1920. היא נטמנה בבית העלמין היהודי במוגילנו, שאינו קיים עוד. הוא היה ממוקם על גבעה בפאתי העיר ונהרס בימי הכיבוש הנאצי; כיום זהו איזור מגורים.
פרידה לוין
קברה של פרידה לוין, בית הקברות במוגילנו
מוגילנו – שטחו של בית הקברות היהודי לשעבר