קרל גראדווהל – אבי

ה

עניין שלי בתולדות משפחתו של אבי היה תולדה של העניין שלי בתולדות משפחתי בכללן, והתחיל בשלב מאוחר בחיי, כמתואר במבוא. אבי הסתייג עמוקות מלשתף את סיפור חייו, אף יותר מאמי. הסיבות לכך ברורות – הוא גדל בבית יתומים, אמו עברה לארץ אחרת והותירה את ילדיה מאחור – הייתה תחושה של בושה וחשש משיתוף סיפורו. אף אני לא גיליתי עניין ולמרבה הצער לא שאלתי. לפיכך, מה שידוע לנו מבוסס בעיקרו על מסמכים, תמונות, מכתבים וכדומה.

הוא נולד, כפי שכבר צוין, ב-21 אוגוסט, 1914, הילד השני לאמו בטי. קרל נשלח לבית יתומים בדיץ ב-1921. הן קרל והן אחותו אילזה (שנשלחה לאומנה בילדותה) הצהירו במסמכים מאוחרים יותר על כך שאין להם שום זיכרון מימי ילדותם המוקדמים. מעניין לציין שקרל נשלח למוסד חינוכי, בעוד אחיותיו נשלחו למשפחות אומנה; נראה שהיה לכך קשר להיותו בן.

כך, קרל נשלח ל- Diez Deutsch Israelitischen Kinderheimבגיל שבע והיה, נכון לאותו זמן, הילד הכי צעיר שם. בית היתומים פעל בבניין של שלוש קומות בראש גבעה המשקיפה על הארמון המקומי ועל העיר. הכתובת הייתה שלוסברג (Schlossberg) 23. הבניין אינו קיים יותר; במקום נבנה בית חולים. בית היתומים הוקם ב-1886 כ״מוסד חינוכי יהודי ליתומים וילדים ממשפחות מעוטות אמצעים״. הוא שיכן כ-40 בנים בגילאים שונים בכל זמן נתון. גיל הכניסה היה 6-14. היה מדובר במוסד כלל-ארצי שתופעל על-ידי ה- Deutsch Israelitischer Gemeidebund(איחוד הקהילות העבריות הגרמני). ילדים מכל רחבי גרמניה נקלטו בו.

המשמעת הייתה נוקשה. הילדים הלכו לבית-ספר מקומי רגיל. הם גם רכשו מקצוע, והמוסד התגאה ביכולתו למצוא מקומות עבודה עבור בוגריו. אורח החיים של הילדים היה בהתאם להיותו מוסד יהודי. הילדים לא הוכרחו לחבוש כובע או לנשק את המזוזה, אך התפללו שלוש פעמים ביום והלכו לבית הכנסת בשבת ובחג.

ידוע לנו לא מעט אודות המוסד, שהתפרסם משתי סיבות שונות בתכלית.

הראשונה קשורה למוניטין המצוינים שיצאו לו בתחום החינוך, בעיקר הודות למחנך הראשי, או ״אב הבית״ (Hausvater), קאדן (Kadden), שהחזיק בתפקיד מ-1893. על פועלו שם קיבל פרסים חינוכיים.

הסיבה השנייה הייתה שב-20 באוגוסט, 1935 אולץ המוסד לפנות את הבניין בגלל המון נאצי זועם מדיץ. קבוצה גדולה מתושבי העיר באו לבית היתומים והפגינו בקריאות ״Juden Raus!״. המשטרה הגיעה ופיזרה את ההפגנה, אך למחרת הגיעה שוב והורתה להנהלה לפנות את הבניין באופן מידי. הילדים ואנשי הצוות נשלחו כולם לפרנקפורט ומשם פוזרו; חלקם, לרבות אב הבית קאדן ומשפחתו, מצאו את מותם במחנות המוות כמה שנים לאחר מכן. הבניין הוחרם ונעשה בו שימוש למטרות המפלגה הנאצית. המאורע התרחש לאחר שאבי כבר סיים את לימודיו והיה בארץ ישראל.
שנים לאחר מכן הציבו תושבי דיץ לוחית במורד השביל המוביל מבית היתומים למרכז העיר, משם נשלחו הילדים לפרנקפורט, לזכר אותה חרפה.

יש בידינו עדות מרתקת על אודות קרל ובית היתומים מפי גרטה וייקרסהיימר (Weikersheimer). היא הייתה אחייניתו של אב הבית קאדן והתגוררה בלברקוזן (Leverkusen) בשנות ה-20, שם ניהלו הוריה חנות כלבו גדולה. היא כותבת כי היו מבקרים את דודה בחגים ואף מבלים זמן במקום במהלך הקיץ ומביאים עמם צעצועים לילדים. היא מציינת שדודה, אשתו ובתו מאוד דאגו לילדים ולרווחתם בבית היתומים. היא זכרה את קרל היטב מאחר ש״פונק״ על-ידי דודה, ושמאוחר יותר, בתיכון, היה תלמיד טוב ועזר לילדים הצעירים יותר עם שיעורי הבית. היא פגשה את קרל שוב בחיפה ושמרה עמו על קשר מאז 1936.

היו עוד שני אנשים מבית היתומים עמם שמר קרל על קשר בישראל, ואלה היו חבריו ארתור שטרן (Arthur Stern) מבית יצחק וווילי לוונשטיין (Willi Loewenstein) מפרדס חנה.

קרל סיים את בחינות הבגרות שלו בדיץ. ציוניו מלמדים שהיה תלמיד טוב. הוא גילה עניין בשפות ובספרות. מבין חברי הכיתה נבחר תמיד לכתוב את הטקסטים לאירועים חגיגיים. בהמשך חייו עשה שימוש רב במיומנויות הכתיבה שלו כשהיה מחבר שירים הומוריסטיים לרגל אירועים משפחתיים כגון חתונות או ימי הולדת (בגרמנית, כמובן). אמי ציינה שחלם להיות עיתונאי. מפעם לפעם היה כותב מאמר לעיתון.

סיפור מעניין על אודות אחד מחבריו לכיתה פורסם שנים רבות לאחר מכן.

הוא נוגע למקס וולף (Max Wolf), שאמו הייתה יהודייה; הוא הצטרף לוורמכט וכך הצליח לשרוד את שנות המשטר הנאצי. באלבום התמונות של אבי מצאתי תמונה שלו לבוש מדים…

עניינו בשפות הוליד עניין בתרבויות ובארצות שונות. הוא אסף בולים והיה מפליג בעזרתם ובכוח הדמיון למקומות רחוקים. הוא גם אהב מוזיקה קלאסית ואהב להאזין למוזיקה ברדיו ובתקליטים. היה לו מנוי לתזמורת הפילהרמונית הישראלית ותמיד התגאה על כך שנכח בקונצרט הפתיחה הראשון ב-1936 בתל אביב, בניצוחו של ארטורו טוסקניני עם ברוניסלב הוברמן כסולן.

בעת שלמד וחי בבית היתומים בדיץ, במרחק לא רב מפרנקפורט, האם קיים קשר כלשהו עם משפחתו המורחבת, ובייחוד עם סבו ברנהרד? מעניין לציין שברשותי שני ספרי תפילה שמצאתי בין חפציו האישיים של אבי, ועליהם חותמת של ברנהרד גרדווהל עם שתי הכתובות שלו: בלייכשטראסה 25 והרמסווג 20.

מתי ניתנו לאבי ועל ידי מי? האם היה זה ברנהרד עצמו או שמא קרוב משפחה אחר, לאחר מותו? אף יותר מעניין הוא שמוצאה של אשתו של ד״ר מקס גרדווהל, אריקה רוזה (שם נעוריה ארפלד -Arfeld), בדיץ. למעשה, אביה, אדולף ארפלד, כיהן לתקופה כנשיא של הקהילה היהודית בדיץ. משפחתה ודאי התפללה בבית הכנסת המקומי, מקום שבו התפללו גם ילדי בית היתומים בשבתות ובחגים. ככל הנראה, כשאריקה פגשה את בעלה לעתיד מקס (הם התחתנו ב-1933, שנה לפני עזיבתו של קרל את דיץ), הקשר למשפחת גרדווהל הוביל אותם לקרל – ייתכן שכך הגיעו לידיו אותם ספרים (לאחר מותו של ברנהרד ב-1930).
אפשרות נוספת היא שלברנהרד היה קשר ישיר עם נכדו ושהוא נתן לו את הספרים בעצמו.

השמות שבחרו הורי עבורי ועבור אחי – אני ככל הנראה נקראתי על שם ברנהרד ואחי רפאל על שם אחיו של ברנהרד שנרצח בשואה – עשויים להעיד על קשרים עם המשפחה בפרנקפורט, הרשטיין ודיץ, בעקבותיהם ביקש קרל להנציח את האנשים הללו.

עם סיום לימודיו בבית הספר התיכוני של דיץ תכנן קרל ללמוד באוניברסיטה, אך כבר ב-1934 שלל המשטר הנאצי כל אפשרות מעשית ליהודים להירשם לאוניברסיטאות. לפיכך הצטרף לקבוצה בשם ״ברית חלוצים דתיים״ (לימים בני עקיבא), שניהלה מחנה הכשרה בגרינגסהוף (Geringshof), ליד פולדה (Fulda). במחנה הכשירה הקבוצה את חבריה להתיישבות בקיבוץ בארץ ישראל ולעבודה חקלאית.

הכשרה זו גם אפשרה למשתתפים להשיג תעודת הגירה (סרטיפיקט) ברשויות המנדט הבריטי. רוב חברי הקבוצה היו סטודנטים, או כאלה ששאפו ללמוד לימודים אקדמיים. הוא בילה שם שנה. במהלך תקופה זו, ב-1934, פגש את אמו, שהגיעה לביקור מארצות הברית. בתום ההכשרה עלתה הקבוצה על הספינה ״ג׳רוסלמה״ (Gerusalemme) בברינדיסי (Brindisi), עמה הגיעו לחיפה ב-1 ביולי, 1935.

הם התכוונו להתיישב בקיבוץ רודגס שליד פתח תקווה, שנקרא על שם מיקום המחנה טרם הועבר לגרינגסהוף; לימים שונה שם הקיבוץ למגד.

סכסוכים פנימיים בקיבוץ וההבנה כי עבודה חקלאית לא התאימה לו במיוחד, גרמו לקרל לעזוב את הקיבוץ. בתחילה, באוגוסט 1936, עזב לתל אביב ועבד בעבודות מזדמנות. ב-1940 קיבל עבודה כמנהל חשבונות במסגרת הצבא הבריטי ועבד במחנה במקום בו לימים הוקמה טירת הכרמל, ליד חיפה. בהמשך עבר לעבוד בהולנד בנק (Holland Bank Union) בעיר התחתית בחיפה. משרות אלה הביאו אותו מקיבוץ מגד לחיפה, שם פגש את אמי, במועדון לעולים גרמנים צעירים שנוהל על ידי הרב ד״ר מאיר אלק (Elk).

הם נישאו ב-12 באוקטובר, 1940 על-ידי הרב מרקוס (שבמקרה היה גם סבו של חבר טוב שלי). יש ברשותי מכתב בגרמנית שנשלח לקרל מאמו ב-8 באוגוסט, 1939, המברכת אותו לקראת יום הולדתו הקרב ועל החלטתו להתחתן. היא שולחת איחולים לו ולכלתו, כמו גם להורי הכלה, ומביעה תקווה שיום אחד יוכלו כולם להיות יחד. המכתב שופע סופרלטיבים ומילות חיבה ומביע תמיכה בקרל ובהחלטתו.

הזוג הצעיר גרדווהל התגורר בתחילה בדירת שני החדרים של סבי וסבתי ברח׳ מסדה 46 בחיפה, בה נולדתי ובה גרנו בצפיפות רבה: סבי וסבתי התגוררו בחדר אחד, הורי ואני בחדר השני, ושני דודיי ודודתי ישנו במטבח ובמסדרון. משפחתנו עברה ב-1946 לפרוור של חיפה, בתי מפעל, ליד קרית שטנד (כיום קריית אתא), שם נולד אחי רפאל, שנולד בהמשך אותה שנה.

סיפור משפחתו של אבי מותיר המון שאלות שסביר כי תשארנה פתוחות. הסיבות לשתיקתו של אבי על משפחתו שונות בתכלית מהסיבות לכך במשפחתה של אמי – רובן נובעות מהבושה שנקשרה עם זהותו הנעלמה (או הסודית) של אביו.

במבט לאחור, על אף שנותיהם הקשות של אבי ואחיותיו בגרמניה – העובדה כי גדלו ללא משפחה – שלושתם הצליחו להתגבר על אותה טראומה ולימים הקימו משפחות משלהם וקיימו חיים פוריים ועתירי משמעות בישראל או בארצות הברית.